הסבתא של אשרת

לפני כמה שנים בסדנא במוזיאון הפלישתים באשדוד פנתה אלי אשה וספרה שלהוריה היה מפעל אריגה בכפר קרני חיטים. המפעל נולד מתוך צורך למצוא שימוש לצמר שגזזו מהצאן שלהם. המפעל נסגר בשנות החמישים (של המאה הקודמת כמובן).

השנה הגיעה אלי אושרת סבן בן ישי שלמדה עיצוב אופנה בבצלאל ורצתה להקדיש את פרויקט הגמר שלה לסבתה- מימי סבן,  שעלתה לארץ מאלגיר, שם ארגה, ובארץ הגיעה לטבריה ועבדה במפעל אריגה בקרני חיטים.

שנה שלמה עבדנו יחד, היא בעיצוב ואני באריגה וייעוץ. התלבטנו על חוטים ודוגמאות  עד כמעט רגע התצוגה. רק שראיתי את הפרויקט בשלמותו עם לווי קולה של הסבתא השרה בעת האריגה ואת בני משפחתה של אושרת מדגמנים את הבגדים ששמרו את רוח הבגד האלגירי עם מחשבה עיצובית אחרת, הבנתי מה היה הדרייב הכל כך חזק שלה.

את הכתבה הנוכחית אני מקדישה  למימי סבתא של אושרת, לאושרת ולסיפורה, ומבטיחה לאתר את האשה שמשפחתה העסיקה את סבתא של אושרת במפעל בקרני חיטים. 

אמא של אשרת בעליונית שארגתי ממשי ורצועות עור.

אבא בקפטן עם עליונית ארוגה.

חמותה של אשרת בעליונית משולשת
מעוצבת על הנול.

כל הדגמים בתערוכת הסיום בבצלאל, באריגת יד שלי ועיצוב של אשרת.

ומה חדש

שמלת כלה

שמלת הכלה הראשונה שלנו נמכרה לאחרונה בחנות Numero 13 בנווה צדק. מזל טוב לכלה.

נוצות בהוואיי

חזרתי החודש מביקור בהוואי, שם עבדתי שוב עם Aunty Polette, שהיא משמרת את האמנות ההאוואיינית העתיקה של עבודות נוצות. הפעם חזרתי עם רצועה לכובע מנוצות של ברווז ותרנגול בר. בשעות העבודה הארוכות שמעתי גם את הסיפורים המופלאים של פולט על המשמעויות המיסטיות של הצורות והצבעים בעבודות מסורתיות אלו.