לארוג חלום על סחר הוגן

מה מחבר בין  אפרת רפופורט מישראל, יוצאת יחידת 8200 בצה"ל, סטודנטית לתואר שני בביולוגיה בתכנית למצטיינים, סטרטפיסטית בהייטק,   לבין וואראשה – אישה הודית  אורגת הגרה בכפר קטן דרומית  למומביי בהודו?

החיבור הוא "סחר הוגן" משמע – עידוד תעשיות בעיקר ממזרח אסיה שמעסיקות עובדים בתנאי העסקה הוגנים, לא מעסיקות ילדים, ודואגות  אף לתנאים פיסיים נאותיים לצד עמידה בסטנדרטים גבוהים של יצור.

וואראשה נולדה בכפר קטן וכל חייה עברו עליה בסביבה הקרובה מבלי חשיפה לעולם. בשנת 2003 הוקם בכפרה פרויקט שמקדם נשים בכפרים בסביבה והיא הצטרפה. כיום וואראשה היא אורגת השותפה לניהול עסק המקדם נשים בכפרים, מאפשר להן יצירת מקורות פרנסה תוך שמירה על אורח חיים הקיים, וואראשה למדה להשתמש באינטרנט, למדה  ניהול עסק, נחשפה לעולם האופנה, והיא שואפת ללמוד עיצוב אופנה. העסק של נשות הכפר הוא יצור פריטים שימושיים לשוק המערבי תוך שימור מלאכות מסורתיות כמו  אריגה. באריגה הן יוצרות   שאלים וצעיפים, טקסטיל לבית ועוד בעיצוב עכשווי ובאיכות גבוהה.

וכאן נכנסת לתמונה אפרת. אפרת  שכבר, כמו שספרתי, הספיקה הרבה ב 24 שנותיה,  וחלמה על עסק משלה שיתבסס על סחר הוגן. בחיפושיה הגיעה לארגון ללא מטרות רווח שפועל בדרום הודו , ויצרה קשר עם האמריקאית שהקימה  ומפעילה אותו.

בשנת 2003  הגיעה אמריקאית  זו  לכפרים במחוז ההודי והחלה להקים בהם קבוצות של נשים  שיצרו עסקים מקומיים במטרה לאפשר להם פרנסה  תוך שמירה על אורך חייהם הכפרי, ניהול הבית וגידול ילדיהם. העמותה בחרה להקים קבוצות של נשים שתיצורנה במלאכת יד מסורתית מוצרים לשוק המערבי. הנשים בונות ומפעילות את העסק. כל קבוצה מכילה נשים ממספר כפרים שכנים והן נפגשות פעם בחודש, כל פעם בכפר אחר, ודנות בהחלטות לקידום העסק, כמו: העלאת שכר העבודה, שילוב  אורגות חדשות ועוד. הארגון שואף לעצמאות הנשים בהפעלת העסק ותומך גם בלימודי מחשב, הנהלת חשבונות וניהול עסק.

וחזרה לאפרת: "הכל התחיל" היא מספרת  "בטיול שעשיתי בסקוטלנד שם, בכל מקום, ראיתי על מוצרים תגיות שמסווגות  אותם כחלק מסחר הוגן. והתחלתי לחקור וללמוד על מהות הסחר ההוגן. לאחר מכן הוזמנתי על ידי חברת גוגל להשתתף בפרויקט שמקדם נשים מכל העולם, ומאפשר להן להגשים רעיון בתחום של יוזמות טכנולוגיות.  היינו  עשרים נשים מכל העולם, שם פגשתי איטלקיה צעירה שהקימה עסק של יצור בגדי ים בברזיל, דרכה הבנתי שאני יכולה לעשות את מה שנראה לי בהתחלה כבלתי אפשרי."

בהמשך יצרה קשר עם הארגון של האורגות, והקימה בספטמבר האחרון  עסק אינטרנטי המוכר שאלים וצעיפים של אורגות הודיות אלו. החנות נקראית Ettica – social fashion. כאשר ממששים צעיף צבעוני ורך כזה אפשר לחוש בסיפור הווצרותו ואת הדרך שעשה אל הקונה הישראלית. 

בימים אלו היא מתכננת לנסוע להודו עם אמה ולפגוש את ווארשה וחברותיה, ולהרחיב את מגוון המוצרים שתציע לקונה הישראלית.

חלום נוסף שאפרת עסוקה במימושו הוא יצור בגדים של מעצבים ישראלים במפעלים בסין, שכמובן יקבלו את אישורה על העסקה הוגנת. וכיצד עושים זאת?- נוסעים לסין . בתחילה היא נעזרה בחבר משפחה- רפי בן אבויה שחי בארצות אסיה בעשרים שנה האחרונות ועסק במסחר. הם איתרו מפעל מתאים בדרום סין  , ואפרת  ארזה מזוודה ויצאה להכיר את המפעל.

"הגעתי למפעל קטן, הנמצא ביער קסום , עובדים צעירים מלאי חיים ואוירת עבודה נעימה" היא מספרת , " אהבתי את מה שראיתי, אבל איתרתי גם חברה קנדית שעושה תחקירים על תנאי העסקה במפעלים. פניתי עליהם, הם שלחו תחקירנית מקומית ותוך זמן קצר קבלתי דו"ח בן מאה עמודים היורד  לפרטים, מצילומי תלושי שכר עד לשינויים שנעשו לאחרונה במטבח לרווחת העובדים." אפרת ממשיכה , "הכל עמד בתנאים הרצויים, ואני לומדת כיום  סינית, ומקדמת את ההסכם  עם מפעל זה"

"אני מאמינה שעידוד מערבי ליצור מוצרים ברמה גבוהה ובתנאי העסקה הוגניים בהחלט עשוי לשנות במעט את העולם " מסכמת אפרת.  במרחק אלפי קילומטרים בכפרה הקטן  בהודו כותבת לנו וואראשה במייל: " אני והנשים בכפר נחשפנו לעולם הגדול , אם לאמא שלי היתה הזדמנות כזו גם היא היתה מתקדמת "

שאנחנו כמעט מסיימות את הפגישה אפרת  מוסיפה "אני מחפשת גם עמותות וארגונים בארץ בעלי תפיסה של סחר הוגן כדי להתקדם יחד".

כתובות:

www.etticafashion.com

info@etticafashion.com

מחירים בין 120 -250 שקל.

איכות גבוהה  

  

                                                                                                                                                               

שמיכת החמין של סבתא גבי אזולאי, או – "לשחזר טקס לסַפֵר טקסטיל"

תערוכה של תלמידי שנה ג - המחלקה לאריגה בשנקר בשיתוף האחים עיני- ניקוי ותיקון שטיחים.

בימים אלו מוצגת תערוכה צנועה אבל בעלת עוצמה בגלריה לורבר בבניין מיטשל בשנקר. התערוכה היא שיתוף פעולה של המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר והמפעל של האחים עיני לניקוי ותיקון שטיחים.

“הסטודנטים ביקרו מספר פעמים בסטודיו לשחזור וצביעה של האחים עיני והתנסו במגוון המלאכות המיוחדות. לאחר מכן, יצא כל אחד מהסטודנטים למסע עיצובי אישי אשר התמקד בעולם חפצי טקס, במיוחד תשמישי קדושה יהודיים.  שחזור, ״החזרת דבר למכונו״, מהווה מילת מפתח בתהליך העיצובי אשר התפתח בפרויקט". (מתוך טקסט התערוכה גלי כנעני מנחת הפרויקט)

המציגים יצאו  לחיפוש חפץ שהיה במשפחתם בדורות עברו, ושימש לטקס מסורתי , ובתהליך של שינוי ותיקון יצרו משהו חדש השומר בתוכו את זיכרון העבר אך התחדש לאור אמירה  אישית של כל יוצר בתערוכה.

"סבתא – גבי אזולאי, עלתה מהעיר אממלילי בתוניס כאשר היתה בת 15 ולא נשמר במשפחה אף פריט מתקופות ילדותה ונעוריה", מספרת גליה עברון. "כאשר הייתי צריכה פריט מבית המשפחה לתערוכה פניתי שוב ושוב  לסבתא שתמצא משהו, ואז היא אמרה בצחוק שיש לה את השמיכה הישנה בה  היו מכסים את החמין, השמיכה היא כבת  100 שנה וספוגת ריחות וצבעים מעשרות סירי החמין אותם כסתה, כן נטמעו בה ריחות עשירים של כורכום, פפריקה, כמון. השמיכה זכורה לי מילדותי עם  כל חוריה והמקומות השרופים בה והזכירה את כל השבתות בהן ריח החמין ממלא את הבית"  בתהליך התיקון ממשיכה גליה לספר, ".צבעתי את השמיכה בתבלינים- שיטה שלמדנו בסדנת הצביעה של האחים עיני, השתמשתי בכמון כורכום פלפל , גם פרמתי את חוטי השמיכה על עברם וסרגתי מהם יריעה חדשה".

שמיכת החמין של הסבתא גבי אזולאי

השמיכה של גליה עברון, מהחוטים של שמיכת החמין, צבועים בתבלינים

כמוה שילב את הפרימה והתיקון  ערן טואף שמשפחתו עלתה מבגדד." בארון בבית אבא", הוא מספר, "היתה תלויה כותונת כחולה של סבא אותו לא הכרתי כיוון שמת לפני הולדתי. הכותנת היתה הלבוש שלו לימי שבת וחג בבגדאד. לכל בני המשפחה הגברים היו כותונות לשבת, לבוש שהפריד בין חול ושבת ומועד". לימים שעלו לארץ נפסק המנהג והכותונת נשארה תלויה בארון. "בקשתי רשות להשתמש בחולצה" ממשיך ערן "ופרמתי אותה, ואת חוטיה הכחולים ארגתי לתוך יריעה ארוכה  שיוצרת תכריך למת. הרגשתי שזו פעולה אגרסיבית והורסנית לפרום את הכותונת, אך לקחתי אותה למקום שלי ויצרתי אריגה שהיא גם תכריכים אבל גם נראית כמו מגילה. ושמרתי את זכרון סבא שלא הכרתי בתכריך מכותונתו". גם עבודתו של ערן מתבססת על  רעיון תיקון של שטיחים , בו  לפעמים פורמים שטיח עתיק ומשתמשים בחוטיו.

 

תכריך של ערן טואף

קארין כהן  לא התלבטה במה לבחור כנושא לעבודה. טקס  הפרשת החלה. בימי שישי בעת אפיית החלה לשבת קיים גם בחייה היום. היא מספרת " הנשים מתקבצות ביום שישי , מנפות את הקמח, כילדה זה היה אחד מתפקידי לנפות את הקמח, אופות את הלחם לשבת ומפרישות חלה לכהנים". קארין שהיא עצמה ממשפחת כהנים  מספרת "זה יכול להיות טקס עם משתתפים רבים עם ברכות של רבנים וזה יכול להיות טקס אינטימי של נשים בלבד. במהלכו הנשים עוצמות עיניים ונושאות ברכות לבני המשפחה זה גם טקס שקשור לפריון, ניפוי הקמח מפריד בין טוב לרע בין קודש לחול. ניפוי הקמח ותנועת הידים תוך נענוע הנפה וזרימת הקמח מבעד לחורי הנפה יוצרים מקצב ומרקמים משתנים, הטקס יוצר הרמוניה חום ושמחה " היא מוסיפה שברקע הוריה מתרגשים גם הם משיחזור הטקס המשפחתי בתערוכה.

הפרשת החלה של קארין כהן

נילי וינברג פודים הלכה בדרך אחרת, כיוון שלא מצאה בזכרונות המשפחה פריט שיתאים, היא הסתכלה על חייה הנוכחיים והתייחסה להשלת הנעלים בכניסה לביתה. "חיפשתי טקסים ביהדות שקשורים להשלת נעלים" היא מספרת, " חולצים נעלים באבל ובמקדש, אך הטקס הקיצוני ביותר הוא טקס החליצה שעורכים בין אשה שהתאלמנה מבעלה ללא ילדים,  ואחיו של הבעל, במדה ואינו נשוי,  שלפי הדת צריך לשאתה לאשה, ואם אינו רוצה לשאתה,  מתקיים טקס החליצה.  במהלכו האשה חולצת את נעלו של הגבר ומשליכה אותה לעברו.  הטקס מתנהל בפני קהל והוא ממש תיאטרלי, זהו טקס חריג ביהדות שאשה משפילה גבר אך זהו גם טקס של שחרור- שחרור של שני אנשים שלא רוצים לחיות ביחד ומאפשר לכל אחד מהם להשתחרר ממחוייבות ולחיות את חייו".  נילי יצרה סדרה של נעלי גברים עליהם מודפסים רישומים שלקחה מדוגמא של נעל נשית. "כיוון שבטקס יש השפלה מצד אחד ושחרורו מצד שני" היא מספרת מדוע הנעלים הן בצבע אפור,  "לא הלכתי על לבן או שחור קיצוניים אלא  על האמצע בינהם- בחרתי בצבע האפור".

נעלי חליצה של נילי וינברג פודים

אלכסנדרה גרבר בחרה בחפץ עתידי לעולמה. "כעולה מרוסיה" היא מספרת, ,היה לי קשה להתחבר לעולם הטקסים היהודי , לכן חיפשתי את הפריט לעבודה בין פריטי היהדות שקשורים לאריגה. והגעתי כמובן לטלית. הטלית מלווה אותנו באירועים רבים במהלך חיינו" וכאן גם מצאה את  החיבור האישי "אני מתחתנת בפברואר" ספרה " והחלטתי להכין טלית חתן לבן וזוגי. הגעתי למפעל טליתות "משכן התכלת" בבאר שבע, אך התברר שלי – כאשה, אסור להכנס למפעל,  אני יכולה לטמא את הטליתות במגע . אבל הם עזרו לי בכל מידע אפשרי. למדתי שטלית חתן יותר חגיגית ומאופיינת ביותר כחול. עובי הפסים הכחולים בה הוא אופייני לעדות השונות בעוד המזרחיים אורגים פסי תכלת עבים  בני אשכנ אורגים פסים דקים" . בדרך כלל בראש הטלית משולב טקס יהודי  "אני רציתי לשנות  משהו ולשלב את הטקסט בפסי התכלת", היא מתייחסת לתהליך העבודה שלה בו התמודדה עם הרצון  לשלב טקסט בפסי אריגה " בסוף בחרתי בתהליך פרימה של חוטי התכלת. כיוון שהם ארוגים בדוגמת סאטן צפופה, יכולתי לפרום אותם בצורת האותיות של הטקסט מבלי לפגוע בבד. כיווון שזהו בד  צמר עשיתי לו מעט לליבוד ששמר על החוטים מלהפרם, זהו בעצם תהליך של פרימה ורסטורציה של בד.

טלית חתן של אלכסנדרה גרבר

והאחים עיני מההניע אותם לשותפות בפרויקט?

שאלתי את ארז עיני מנכ"ל החברה .הוא עונה "חשוב לנו להפיץ את הידע של מלאכה עתיקה, לאפשר לעוד אנשים להכיר את  התהליכים , את תהליכי הצביעה העתיקים ואת תהליך תיקון השטיח או הטקסטיל העתיק". , המשתתפים בתערוכה עברו גם סדנאות במפעל בהם התנסו בצביעה טבעית עם בני עיני, למדו מעובדי החברה כיצד מתקנים שטיח עתיק..

הנחתה את הפרויקט גלי כנעני.

סדנת הצביעה עם בני עיני

.

 התערוכה מוצגת בגלריה לורבר בבניין מיטשל בשנקר

רחוב ידע עם 8 רמת גן..

שעות פתיחה א-ה 10:00- 20:00

יום ו 10:00-13:11

התערוכה תנעל ב 13.11.14